כלבו לחקלאי ולגינה בע"מ נ' שחם

פסק דין

בפני תביעה כספית אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, לפיה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום סך של 313,935 ₪, בגין שקים עליהם חתום הנתבע. השקים ניתנו בעת רכישת חומרים שונים למשק החקלאי ולגינה של בני הזוג מעודי להלן – מעודי). לטענת התובעת, הנתבע חתם על השקים כמי שהתחייב לשלם וכמי שהתחייב שהשקים יכובדו.

הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן מפני התביעה בטענה כי חתם על השקים רק כמפקח על ניהול חשבונם של מעודי ומניעת פיזור שקים בלתי מבוקר על ידיהם. זאת, מכוח הרשאה שנתנו לו מעודי. לטענת הנתבע, לא נכרתה עסקת יסוד בין הנתבע לבין התובעת, אלא בין התובעת לבין מעודי בלבד.

בדיון שהתקיים בבקשה למתן רשות להתגונן הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה ניתנה רשות לנתבע להתגונן מפני התביעה והתביעה עברה להתברר בסדר דין רגיל.

מטעם התובעת, הוגש תצהיר עדותו הראשית של מנהל התובעת, וכן תצהיר עדות ראשית של מנהל מכירות אצל התובעת.

מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע ושל בני הזוג מעודי.

בהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה בית המשפט יפסוק בפשרה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 לפי רצפת מינימום של 20% מסכום התביעה ותקרת מקסימום של 75% מסכום התביעה.

ב"כ התובעת היפנה בסיכומיו, בין היתר, לספרו של פרופ' לרנר, דיני שטרות, לעניין מעין מסב, בטענה כי סעיף 56 לפקודת השטרות קובע כי "החותם על שטר שלא בתור מושך או קבל, במעשהו זה, חב בתור נסב כלפי אוחז כשורה", כאשר מצוין כי ההוראה אינה מביאה בחשבון את כוונת החותם ולכן מי שחתם על השטר כדי להעיד על נכונותו, יהיה חייב על פיו, אלא אם כן הבהיר שחתימתו לא תטיל עליו חבות.

כן לטענתו, במקרה בו דבר השליחות אינו בא לידי ביטוי בשטר כלומר הנתבע אשר לא הוסיף מילים המציינות את שליחותו השטרית, חב באופן אישי. גם לעניין זה הפנה ב"כ התובעת לספרו של פרופ' לרנר, דיני שטרות.

הוסיף ב"כ התובעת וטען, כי גם אם טענתו של הנתבע לפיה שימש רק כמפקח או משגיח הייתה מתקבלת, הרי שהוא נכשל בפיקוח ועל כן הוא אחראי לנזק שנגרם לתובעת.

מנגד, טען ב"כ הנתבע בסיכומיו בפני, כי הנתבע הבהיר מבחינה סובייקטיבית כי הוא אינו מתכוון שתוטל עליו אחריות לפירעון השקים. לטענתו, סעיף 56 לפקודת השטרות אינו דורש הבהרה בכתב וכן טענתו של הנתבע, לפיה הבהיר בעל-פה שאינו נוטל על עצמו אחריות לפירעון השקים, לא נסתרה.

כן לטענת ב"כ הנתבע, הצדדים הינם צדדים קרובים לשטר ועל כן יש לאמץ גישה ליברלית ולהתחשב בנסיבות הסובייקטיביות של הנתבע אשר הינו אדם תם לב שלא קיבל כל תמורה מכך שחתם מתוך כוונה לפקח בלבד.

בעת פסיקת בית המשפט בפשרה, הוא אינו נדרש רק לבחינת הסוגיה המשפטית העומדת על הפרק. על בית המשפט להתחשב במכלול הנסיבות והטענות שהוצגו על ידי הצדדים, על מנת להגיע לפסיקה הנראית לו כראויה, נכונה וצודקת, בכל הנוגע לסיום המחלוקת בדרך של פשרה.

לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ובחנתי את כל החומר שהוגש לבית המשפט, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 190,000 ₪, כשהסך האמור נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל ממועד הגשת התביעה, יום 21.5.06, ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ₪, בתוספת מע"מ, כשהסך האמור נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום, ועד למועד התשלום בפועל.

הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום.

הואיל והצדדים הגיעו לפשרה, ובתיק התקיימו שני קדמי משפט בלבד, תוחזר האגרה, בכפוף לתקנות.

ניתן היום, ד' אייר תש"ע, 18 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: